הסרט אליזבט

הערה: קריאה אחרי הצפייה בסרט מעניקה בסיס משותף ומסייעת בהבנה

 

לפניך תרגיל קצר בדמיון: תוכל/י להזכר בארוע מסוים שקרה לך, ביום כלשהו בחייך בו הרגשת מלך / מלכה? רגע אחד קצר או ממושך בו היית בתחושה הכובשת הזו מול עצמך? הסרט מציג תקופה קשה בהסטוריה של אנגליה, בה הכנסיה/הדת שולטת ממש בחיי אדם, וכל מי שלא מאמין באמונה הנכונה ונחשב כופר, מוצא להורג, בתליה, בשריפה או בעינויים. אליזבט, אישה צעירה וחופשית בדיעותיה, בתהליך הפיכתה למלכה, לומדת לעקוף מכשולים ולמשול. קודם בתוכה, מול פחדיה, מאווייה, ובהמשך גם מול כל השאר. הסרט, באופן בו הוא מציג את העלילה, ואת הדמויות, מאפשר לכל אחד מאיתנו לשאול כמה שאלות מהותיות על מלוכה.

מהי מלוכה?

מתי אדם מולך, האם מלוכה היא שליטה? עניין של כוח על אחרים? מה מאפיין מצב של מלוכה של אדם על עצמו?

מה יכול לסייע/לקדם אותך להשיג מצב זה של מלוכה בעולמך, בפני עצמך?

מהם הפעולות שהתמדה בהן או למידה שלהן יתמכו בך בדרכך להרחבת המלכות הפנימית הזו בך? 

מהם  התנאים שאת/ה צריך/ה כדי לקדם את היותך במצב הזה, ולא רק לרגע אקסלוסיבי, יוצא דופן בחיים?

שלטון מלוכה

המהלך המוצג בסרט של איחוד הכנסיות היריבות לכלל כניסה אנגליקנית אחת, מאפשר בחינת רעיון "שלטון המלוכה": כל כך מקובל לחשוב על דמוקרטיה כעל פתרון מתקדם. 'הפתרון הטוב האפשרי כיום'. כאילו שהאלטרנטיבה היחידה לו היא דיקטטורה.. או שלטון של רבים המתנגדים אחד לשני, או שלטון עריצות. כאילו בדקמוקרטיה המקובלת כיום אין עריצות מסוג 'כל דאלים גבר'.

מהו רעיון שלטון העם? והאם אפשרי בכלל שכל העם ישלוט ביחד?

האם 'העם' מוכן להיות פעיל, אקטיבי, יוזם, ערני, ובעיקר אחראי, למתרחש? מה זה עושה לדמוקרטיה, כש'העם' מעדיף נוחות ושמישהו אחר יתעסק בשבילו בכל העניינים החשובים? כמה אנרגיה/משאבים של 'העם' מתבזבזים בניטרול התנגדויות ובפשרות ובהסכמים ובביטול מהלכים ברגע  האחרון כדי למנוע שינוי, מתוך שלל אנטרסים מנוגדים ואישיים וקואליציונים ואחרים? במילים אחרות, אפשר לעצור רגע ולחשוב על ה'גז בניוטראל' שמחוללת ההצגה הדמוקטית הזו על הבמה?

לאורה, מלך אחד שבאמת אכפת לו מהעם (כמוצג בסרט, ללא אנטרסים אישיים), אישיות אחת מפותחת ובוגרת שכזו, ואנחנו מסודרים... לא?

בואו נבחן לרגע למה אנסטנקטיבית תגידו שלא:

הרי יש מחשבה כל כך מרכזית שבתפיסה של רוב האנשים היא תקועה כמו אקסיומה-אמת מוחלטת.. והיא המחשבה, שכל אדם יכול/רוצה לייצג ולפעול לרווחתם ולטובתם של אלו הדומים לו. בלבד.

ככל שתפיסת הפיצול רווחת, כך מחשבה זו 'אמיתית' יותר:  יש יותר מפלגות, ויש מנהיג לכל פלג, שאמור לייצג את הפלג שלו באופן הטוב ביותר. ככל שתפיסת הבדלנות רווחת,זה ברור מאליו שתכונות המנהיג קשורות בהתאמתו למאפיינים הבולטים של הפלג שלו דווקא, ולא למהותו של מנהיג, כשלעצמה.

מנהיגות

בשעה שתכונות של מנהיג אמיתי, הן קודם כל  ביכולתו לייצר אחדות... לאחד תחתיו את כל הפלגים ולאפשר לכל פלג לראות בו את הפאן המתאים. מנהיג אמיתי אמור לייצג 'עם' שלם. ואין כל צורך אמיתי במפלגה, בעסקנים, ביחצנים, בלוביסטים ביועצים לרוב...שמושכים כוחות לכיוונים מנוגדים בו זמנית. כשיש נתון כזה, של אישיות מובילה כזו, כמנהיגה היא מבטאת בעצם קיומה את אחדות הקבוצה כולה. היא מאפשרת לכל הפלגנות להתמוסס ומכוונת את הספינה בשלמות לכיוון אחד ברור. הכנסת, משקפת לנו את מצבנו כ'עם'. ומכאן, שאם נפתח כל אחד בתוכו את האחדות שבו, את היכולת להנהיג את עצמו מנקודת מבט מורמת/עליונה, תתאפשר לנו מנהיגות מתאימה.

אם מעמיקים בעניין יותר, אפשר לראות שכל הדבר הזה של מנהיגות.. מבוסס בעיקר סביב  היכולת של האדם לקחת אחריות ולפעול כתוצאה מבחירותיו באופן ישר ואמיץ לנוכח המציאות המורכבת. ואת זה, כל אחד רשאי לעשות, בעולמו שלו, כשלב ראשון. חברה שכל פרטיה הם אנשים כאלו, בהחלט יכולה להיקרא דמוקרטיה. שלטון העם.