בשם האחדות

כשאחדות הפכה לשמה של מפגלה כדאי לומר כמה מילים על מושג האחדות. בעוד שמפלגה מכילה מהות של פילוג בתוכה, אחדות מכילה חיבור.

אחדות היא מצב תודעתי שהמצוי בו מחובר לעצמו ולסובב אותו בהרמוניה וזרימה.

כשאדם מאפשר בתוכו חיבור תודעתי, מוחו פועל בהרמוניה והוא מאפשר לתדרים עדינים וגבוהים יותר לפעול דרכו.

דרכים רבות מאפשרות את המצב המחובר. למעשה 'החיבור לאחד' הוא הדבר שמנסה ללמד כל דת. אם ה'אחד' הוא האנרגיה הקוסמית / אלוהים / הרוח (כל אחד והגדרתו), הרי כשאדם מחובר - הוא חווה עצמו חלק מכל היש הזה. תודעתו עשויה להכיל יותר ויותר תשובות, מידע, רעיונות, השראה, כל מה שחיבור זה מאפשר.

מאפייני המצב האחר - הנפרדות

כשאדם מאפשר ניתוק מעצמו, יעסוק לרוב בביקורת או שיפוט מול עצמו או אחרים. מאפייני הנפרדות כוללים אשליה שמייצרת תחושה של חסר. תחושה זו משפיעה על התחושות הפיזיות בגוף, על רגשות ומחשבות ונחוות כמציאות לכל דבר. אשליית החסר מבטלת את תחושת ההרמוניה הזרימה והשמחה שנוצרים בחיבור. כדי להיות מחוברים למשך יותר זמן יש לוותר על ביקורת, שיפוט, האשמה, כעס וכל רגש מסוג זה שמבצע בפועל את הניתוק בתוכך, ומאפשר אשליה של מרחק בין אדם לבין עצמו, בין אדם אחד לאחר.

הניתוק הינו אשליה בה אנו מתרגלים להאמין. ככל שנאמין. שאנו יותר מנותקים כך נחווה יותר סבל רגשי / נפשי. אפשר אף לומר כי מידת הסבל שאנו מרגישים היא מדד למידת הניתוק שאנו מאפשרים בתוכנו. אנשים משקיעים הרבה משאבים בליצור לעצמם קבוצות שייכות. שייכות מוגדרת בענף הפסיכולוגיה כצורך בסיסי לחיים. ללא שייכות למפלגה, לקבוצה בפייסבוק, נוכל לשרוד. גם ללא שייכות למשפחה ביולוגית או למועדון חברים אקסלוסיבי. גם ללא שייכות לבן-בת זוג. כל אלו מהווים תחליף.

להיות בשמחה

השייכות המקורית של אדם לעצמו, היא דבר האמיתי שנוכחותו בממלאת כל אדם בשמחה קיומית. 'הדבר האמיתי' הינו המצב התודעתי של חיבור לנשמה, לרוח, לפנימיות, כל אחד והגדרתו. חיבור זה מאפשר סינכרוניזציה (צירופי מקרים), וזרימה תקינה של אנרגיה. השמחה, האושר או כל תחושה חיובית שנובעת ממצב זה, היא תופעת הלוואי שלו. כשהלב פתוח... חווים שמחה. אך הטעות של רוב האנשים - שהם מזהים את התחושה החיובית ומסמנים לעצמם את התחושה כיעד ולא את המצב הפנימי שמאפשר את הלב הפתוח. נכון שהמאמץ לשמוח יכול להניב בסופו של דבר גם לב פתוח, אך לא בהכרח.

מצבים בהם מספר אנשים התאחדו לביצוע משימה מסויימת - מתוך בחירה וחופש (לא כי כך דרשו בעבודה למשל) לרוב תיווצר בהם האחדות. יש פוטנציאל גבוה להביא את המשתתפים למצב תודעתי של אחד. לכן התנדבות, ושיתוף פעולה חופשי מתקשר עם שמחה. יש קשר בין התגייסות מבחירה למשימה מסויימת, ובין מידת ההצלחה במשימה. הדברים מתאפשרים באופן זורם ומהיר יותר הודות לחיבור שנוצר בין מספר אנשים. אין בעיה שלכל משתתף יהיה אנטרס אישי בבחירתו להתחבר לקבוצה. אלא שביחד עם האנטרס האישי יש תודעה משותפת שכל אחד מאפשר שתיווצר בתוכו (שתזרום דרכו) והיא ההבדל המהותי.