השריפה בכרמל

ארוע השריפה הגדולה של המדינה, שהתרחש בכרמל, היה מאוד ויזואלי, נראה לעין כל (אפילו מעבר לים):

משהו בלב של כל אחד מאיתנו נשרף לנוכח ההפסד העצום שנגרם. מסר אפשרי העוסק בשריפה ובחג האורים. כי מציאות שמשתקפת ברמה הלאומית עשויה להאיר - כל אחד מאיתנו.


בזמן שכולנו מדליקים נרות ושרים באנו חושך לגרש, נדלקת הלהבה הגדולה ביותר ומכלה את הפינה הכי ירוקה שלנו. הדבר הכי חי, הכי טבעי שיש לנו כמעט - ברמה הלאומית. את חג החנוכה רובנו חוגגים דרך אכילת סופגניות והדלקת חנוכיות מקוריות שעשו ילדי הגן. אך מעבר לרמה הבסיסית הזו, חנוכה הוא חג שעוסק בגירוש החושך מפני האור... שבפנים. חנוכה הם 8 ימים של תזכורת למלחמת האור בחושך.

מטרת החג להזכיר לנו את העניין הזה שחומק מהעין אולי כיוון שהוא בלתי נראה לעין. שלא כמו להבות חיצוניות, להבה פנימית בלתי נראית: קיים אור בכל אחד מאיתנו "כל אחד הוא נר קטן וכולנו אור איתן!" משפט שמגלם בתוכו כמעט את כל 'התורה' כולה.. ככל שנוכל לרכז ברעיון זה יותר תשומת לב, כך ילך האור ויגדל. לכן החנוכיה מוארת יותר ויותר בכל יום נוסף של החג הזה. הטכס הזה, שמרכז סביבו הרבה משפחתיות ושמחה, בא לעזור לנו לייצר אחדות, להאסף יקירים ואהובים יחד לשיר ולשמוח אחד בשני. אך גם כדי להזכיר לנו להפנות את תשומת הלב כל אחד לתוך עצמו, לאותה להבה פנימית שבו, ולמשיך / או להתחיל, בעבודת ההארה של עצמנו.


מאוד מרגש לראות איך מדינות שכנות נרתמות לסייע לנו בצרה. מאוד מרגש להפוך שוב לאבוקה אחת גדולה ומאוחדת לנוכח צרה משותפת. לו רק נמצאה הדרך לשמר תחושה חזקה זו גם מעבר לימים הקרובים. תחושת אחדות אנו לא מיטיבים לייצר בעצמנו באופן שיגרתי. כאב ההרס והאובדן של הטבע שאנו אוהבים הוא שיוצר אותה.

האחדות מוגשת לנו, שלא כדרך הטבע. הטבע מקריב עצמו, עולה באש כמו סנה בוער. ומהו הדבר שאנו מתבקשים לראות, עכשיו שהלהבה כל כך גדולה? 

אולי את הדרך לעצור את השריפה והכליה שאנו מביאים על עצמנו כחברה בכך שאנו מבעירים שנאה בתוכנו. אולי. האש ברגעים אלו אוכלת. היא מכלה והורסת. ומה עם הלהבה שלנו הפנימית? מה ברגעים אלו היא עושה? כלפי עצמנו, כלפי האחר?

 

כשרב הניתוק והפירוד על האיחוד, בעיקר כיוון שאנו עסוקים בלטרפד אחד את אורו של השני (למשל באמצעות ביקורת ומניפולציות פוליטיות) הפגיעה בשלם קריטית. אם כל אדם מיוצג ע"י עץ אחד - ביקורת, שנאה שאנו מפנים מדי יום אחד כלפי השני, ברמה החברתית, הורסת יער שלם.
 

עוד בחנוכה - תקלת התקשורת הגדולה של כל הזמנים.. בנר ראשון של חנוכה.. חברת סלקום מושבתת ליום שלם. מה אנו יכולים לעשות במקום לכעוס, להוציא שם רע, לשפוט? אולי לבדוק מה בתקשורת שאנו מנהלים תקול? האם אנו מסוגלים לקחת אחריות על התקשורת התקולה שאנו מנהלים?

"באנו חושך לגרש" זוהי קריאה חד משמעית לוודא שזה מה שקורה בחייך בפועל. לגרש מתוכך ביקורת, כעס ושאר זרמים שליליים. עניין הדורש השקעה רבה. אך רק השקעה זו תיצור בנו אחדות ותהפוך אותנו לאור איתן. הסמליות החיצונית, הפכה את חנוכה לחג. של הילדים.. והנה תזכורת כואבת למי שמעוניין להיזכר: העיסוק בחיצוני, בלהבות שבחוץ (כמו גם הדלקת חנוכיה נחמדת והנחתה בחלון) זה לא העיקר.

נכון, לפעמים אין ברירה, כשהאש בוערת צריך לכבות שריפות. אך לא נרצה להיות במצב של כיבוי שריפות כל הזמן. עבודה אמיתית דואגת לשיפור התשתית. 

פרקטית מה זה אומר?

בכל יום נסה / י להאיר פנים כלפי אדם אחר (רצוי כזה שמעצבן באמת, שטועה כל הזמן, שלא מבין אותך בכלל). כעבור זמן, כשאותו אדם יחייך אליך חזרה.. תדע / י שעשית פעולה משמעותית לאחדות. ממש פעולה של אור.