תקשורת בין אישית - הבנה חדשה

הדברים הבאים עשויים לספק דרך אחרת להבנת תקשורת בין אנשים.

אם נוכל להבין משהו חדש על האופן בו מתרחשת התקשורת שלנו מול אדם אחר, נוכל להפחית משמעותית אי הבנות, טעויות בתקשורת, שבד"כ מובילות לריב ולכעסים.

אמונות בסיס

בין אם מדובר ביחסים רומנטיים, יחסי זוגיות, יחסים בין הורים וילדים, בוסים וכפיפים, מורה ותלמיד.. או נהגים אקראיים בכביש... התנהלותנו בתוך אנטראקציות עם אחרים, נובעת מתוך הנחות מוצא קבועות, בין אם אנו מודעים להן בין אם לא.

הנחות אלו הן השקפת עולמנו, והן מעין סכמות בסיסיות רעיונות בסיסיים שלמדנו לקבל כאמת, בשנים הראשונות לחיינו "סכמות של התודעה".

כמובן בעקבות ארועים שקרו, שברוב המקרים חזרו על עצמם יותר מפעם אחת. סכמות אלו הן כה בסיסיות עד כי לא נשים לב לקיומן, אלא דרך הבחירות שלנו, ההתנהגות שאותה ננקוט בפועל.

לדוגמא "אין לי על מי לסמוך" "אני יכול לסמוך רק על עצמי" "כולם רוצים רק לקחת ממני" "צריך להיזהר מרמאים" "הכל אנטרסים". דוגמאות נוספות: "לאנשים אכפת" "כשאני בוכה יש מי שמרגיע" "אני מושכת ולכן רוצים בחברתי"

פילטרים

לתוך כל הכרות חדשה אנו מביאים קודם כל את האמונות שלנו ומניחים אותן 'על השולחן'. אמונות אלו משמשות מסננים - פילטרים בנינו ובין מה שנמצא שם מחוצה לנו - האחר. השפעתם של הפילטרים כה גדולה עד כי אנו משוכנעים כי מה שאנו רואים הוא מה שאמת וקיים. אנו בטעות מאמינים למראה העיניים. וכך תורמים ל "נבואה" שתגשים את עצמה. דוגמא: אם אני מאמינה שאנשים אדיוטים, ואני במקרה מנהל שמראיין אנשים לעבודה גם אם אמצא את העובד המתאים, אחרי זמן אווכח שהוא אדיוט.. ומאותו רגע, אפרש כל מעשה נוסף כהוכחה נוספת לכך שגם הוא אדיוט. בשעה שברור מול כל עניין לגופו יראה לי ששיקוליו עשויים להיות מוצדקים. אני 'אתפור לו תיק' כל עוד הפילטר שלי "אנשים אדיוטים" פעיל.

מי נפגש עם מי?

משמעות תהליך זה הינה כי כשאנו פוגשים אדם, לרוב אנו לא באמת פוגשים אותו כפי שהוא, אלא רק דרך אותן פרדיגמות שיושבות בהכרתנו. אנו לא באמת מכירים אדם כפי שהוא (אין דבר כזה בעצם).., אלא מכירים בו את סך התכונות והאפשרויות שהכרתנו שלנו מאפשרת לנו לבוא עימן במגע. באנשים יש המון גיוון סתירות וכוחות שונים. כך שמול אנשים שונים הם מצליחים לייצר התנהגות שונה לפעמים באופן מתמיה. אותו בוס קשוח נרגן וקר, מול אמו מתגלה כבן חם מתחשב ומסור וכד'.

ניתן לומר כי אנו מכירים באדם את מה שאנו מרשים לעצמנו להכיר. ניתן לנסח גם כך: אנו מכירים באחר, את מה שאנו מוכנים להכיר בעצמנו. ניתן גם לומר, בהמשך לזה, כי כשאנו פוגשים את האחר, אנו פוגשים את עצמנו.. את ההשתקפות שלנו בתוכו. מוכר לכולנו אותו אדם שבני משפחתו אומרים עליו שהוא אדם קשה ותלמידיו אומרים שהוא אדם נפלא מעניק ומסור.. או להיפך. בכל אדם אפשרויות רבות שבאות לידי ביטוי מול אנשים מסוגים שונים. באופן מפתיע, נזהה בכל אחד דווקא את הדברים המוכרים לנו.. בין אם אנו מודעים להם ובין אם מכחישים את קיומם בנו. נקודה זו היא מהותית. עד כדי כך שניתן להסתפק ברעיון זה בלבד כבסיס לכל תהליך ההתפתחות.

משמעות הדבר לנושא התקשורת ביחסים היא, כי כשאנשים כועסים על אחרים, מאוכזבים מאחרים, משתוקקים לאחרים, למעשה הם מתנהלים מתוך הפילטרים שלהם. מתוך מה שהם, ולא בהכרח מתוך מפגש מלא שמתאפשר בינם ובין האחר. פיספוסים קטנים ימלאו את מרחב התקשורת, עיוותים קטנים של מה שבאמת קורה, שיפרנסו ציפיות לא מציאותיות ואכזבות. חוסר המודעות לפילטרים שמנהלים אותך, שם אותך בעמדה הדומה למריונטה - בובה על חוט, שמישהו אחר מושך בחוטים ומניע אותה. התנהלות בובה כזו, לא יכולים לכלול אחריות בחירה חופשית, עצמאות או עוצמה.

כדי להיות בחופש ולהתנהל מתוך בחירה, יש לפתח מודעות לפילטרים, אצל כל אדם הם בעלי גוון קצת אחר.

היות והם מראים עצמם בשפה בה אנו משתמשים, בתכנים עליהם אנו מדברים, ניתן להתייחס אליהם בתהליך של טיפול.